מערכת החיסון שלנו היא מערכת מתוחכמת שנועדה להגן עלינו מפני איומים מבחוץ כמו חיידקים או וירוסים. אך כמו כל מערכת, לפעמים יש בה תקלות- למשל כאשר רכיב כלשהו ממנה מתחיל לפעול בשוגג כנגד הגוף שלנו במקום כנגד אותם אויבים חיצוניים. כך, בתיאור פשטני, מתקבלת מחלה אוטואימונית (אוטו=עצמי, אימוני= של מערכת החיסון) כגון זאבת (Systemic Lupus Erythematous), דלקת פרקים שגרונית (Rheumatoid Arthritis) וטרשת נפוצה (Multiple Sclerosis).
באופן מוזר, התקלות האלו מתרחשות משמעותית יותר בנשים מאשר בגברים. למעשה, זוהי אחת הדוגמאות הבולטות ביותר לאי-הסימטריה שקיימת ברפואה בין המינים- נשים חולות ביותר מחלות אוטואימוניות ובחומרה רבה יותר.
במשך עשרות שנים ניסו חוקרים להבין מדוע זהו המצב. התגלה שמערכת החיסון של נשים היא "חזקה יותר"- הן מגיבות בעוצמה חזקה יותר לזיהום או חיסון ועל כן גם סובלות יותר ממצבים של תגובת יתר של המערכת כלפי הגוף.
התיאוריה הפשטנית ביותר למקור ההבדלים מתבססת על ההבדל בכרומוזומי המין בין נשים וגברים והשפעת הגנים שהם נושאים על הרגולציה של מערכת החיסון. אך ההבדל לא נעוץ רק בכרומוזום ה-Xשל הנשים, אלא גם בהבדלים בהורמוני המין בין המינים. הוכח כי הורמוני המין משפיעים על התפתחות ועל הפעלת רכיבי מערכת החיסון. אסטרוגן, ההורמון הנשי העיקרי, מעודד הפעלה של מערכת החיסון בעוד טוסטסטרון, הורמון המין הגברי העיקרי, קשור בדיכוי המערכת ועל כן נושא אפקט מגן מפני מחלות אוטואימוניות.
רמות הורמוני המין משתנות עם הגיל. אצל נשים לאחר גיל המעבר חלה ירידה דרסטית ברמות אטסרוגן ופרוגסטרון ובמקביל לכך גם ירידה משמעותית בכמות תאי מערכת החיסון (תאי Tו-B). ההשערה היא שהשינויי בתגובה החיסונית של נשים מבוגרות קשורה קשר הדוק בשינוי הפרופיל ההורמונלי שלהן. למרות זאת, התגובה החיסונית של נשים מבוגרות עדיין מוגברת יחסית לזו של גברים מבוגרים. מערכת החיסון של נשים מבוגרות מציגה מצב קבוע של תגובה דלקתית אשר נובעת בעיקר עקב עליה ברמות ציטוקינים דלקתיים הקשורים בהפעלת מערכת החיסון. דוגמה לכך היא שכאשר משווים את התגובה החיסונית של נשים וגברים בני 65 ומעלה לחיסון השפעת הניתן מדי חורף, מגלים שנשים מפתחות רמות גבוהות יותר של נוגדנים לאחר החיסון ואף מציגות פחות אשפוזים ופחות תמותה בעקבות נגיף השפעת מאשר גברים.
הבדל בולט נוסף בין נשים לגברים הוא כמובן יכולתן של הנשים להרות וללדת. ואכן, נשים בגיל הפריון סובלות יותר ממחלות אוטואימוניות ונוטות לסבול מהתקפים והחמרות של מחלתן בתקופת ההריון וההנקה. מחקרים מעלים שיתכן שהסיבה לכך נעוצה בפרולקטין הידוע גם כהורמון החלב, אשר מופרש אצל נשים בעיקר בזמן הריון והנקה. הוכח כי פרולקטין אינו רק הורמון אלא גם ציטוקין (חלבון שהוא וסת של מערכת החיסון) ויודע לעכב את תהליך המיון של לימופציטים מסוג B . כמו כן מחקרים מראים שנטילת אגוניסטים של דופמין (חומרים אשר מעכבים הפרשת פרולקטין מהמוח) יכולים להוות טיפול במחלות אוטואימוניות ואף להביא לנסיגתן.
תחום נוסף שבו ניכרים ההבדלים בתגובה החיסונית בין המינים הוא אלרגיות ואסתמה. התפתחות של אלרגיות הוא תהליך מורכב אשר מושפע מגנטיקה, אפיגנטיקה, סביבה, השמנה, מכניקה של דרכי האויר והורמוני מין. בגילאי הילדות, מסיבה שעדיין אינה ברורה, בנים סובלים מאסתמה יותר מבנות. אך סביב גיל ההתבגרות היחס מתחיל להתהפך ובבגרות נשים סובלות מאסתמה ואלרגיות יותר מגברים. חומרת המחלה משתנה אצל נשים בהתאם לשינוי ההורמונלי במהלך מחזור הוסת. 40% מחולות האסתמה מדווחות על החמרות בסימפטומים בימים שטרם הוסת. בצורה דומה, שינויים במהלך המחלה מדווחים אצל כ-60% מהחולות במהלך הריון. ההבנה של השפעת הורמוני המין על אסתמה ואלרגיות אחרות יכולה להוות בסיס לטיפול מותאם אישית במחלה אצל נשים בהתאם לגילן ומצבן ההורמונלי.
למרות הדוגמאות המוצגות כאן, ההבנה של השפעת המין על מערכת החיסון עדיין בחיתוליה. עם זאת, ניתן כיום לומר בבירור שמערכת החיסון על שלל רכיביה מווסתת בצורה שונה אצל גברים ונשים. הבדלים בין המינים תורמים להבדלים בסיכון ללקות במחלות זיהומיות, אלרגיות, ממאירויות ומחלות אוטואימוניות שכולן קשורות להפעלה חיסונית. דרושים מחקרים נוספים שיעסקו בקשר המורכב שבין כרומוזומי המין, הורמוני המין וגנים הקשורים למערכת החיסונית על מנת שנוכל בעתיד לפתח תרופות, טיפולים ותוכניות מניעה עבור שלל המחלות הללו.
נכתב ע״י ד״ר שירן בוקשטיין פרץ, חברת המשמרת הצעירה.
