הנחה רווחת היא, שלנשים סף כאב גבוה יותר, ולא פעם שמעתי את הטענה כי גברים לא היו יכולים לעמוד בכאב של לידה. האמנם?
לאורך ההיסטוריה, מרבית המחקרים ברפואה בוצעו על אוכלוסייה גברית וכך נוצרה הטייה משמעותית באבחנה וטיפול בחצי מהאוכלוסיה. כמעט 80% ממחקרי הכאב אשר התפרסמו באחד העיתונים המובילים בנושא עד שנת 2006, בחנו גברים או מודלים של חיות ממין זכר. רק בשנים האחרונות מתפרסמים מחקרים המראים הבדלים מהותיים בין גברים ונשים מבחינת סף כאב, שכיחות של כאב כרוני, התמודדות עם כאב ועוד.
ככלל, נשים נוטות לסבול יותר מתופעות של כאב כרוני, להתלונן על כאב משמעותי ומגביל יותר מאשר גברים, ופונות יותר לעזרה רפואית. נשים עדיין נתפסות ע״י הקהילה הרפואית כהיסטריות, רגשניות, גוזמאיות וממציאות כאב. טענה חוזרת של נשים הפונות לעזרה רפואית היא- שלא מאמינים להן ושומעות שוב ושוב את המשפט ״זה הכל בראש שלך״. ומה לגבי טיפול? לעתים קרובות מתייחסים לכאב נשי כפסיכולוגי ולא סומטי, הן מקבלות פחות טיפול נגד כאב וטיפול פחות יעיל, לעומת זאת, הן מקבלות יותר הפניות לבריאות הנפש וטיפול נוגד דיכאון.
מחקר שבוצע בשנת 1979 בחן את אופן הטיפול של רופאי משפחה (כולם גברים, אגב) בתלונות רפואיות נפוצות כמו כאב ראש, כאבים בחזה וסחרחורת. כאשר היה מדובר במטופל גבר, הרופאים ביצעו הערכות מקיפות יותר בהקשר לאותה התלונה. אחת ההשערות של החוקרים הייתה כי רופאים לוקחים ברצינות תלונות של גברים ואילו נוטים להקל ראש בתלונות של נשים. לצערנו לא הרבה השתנה משנות השבעים...
ומה בנוגע לכאב אקוטי? מחקרים רבים בשנים האחרונות בחנו הבדלים בכאב סביב פרוצדורות ולאחר ניתוח ומרביתם הראו כי נשים נוטות לדווח על כאב משמעותי יותר. מחקר אשר בחן כאב לאחר ניתוח מעקפים, הראה שבאופן סטטיסטי, גברים קיבלו יותר תרופות אנלגטיות מאשר נשים, בעוד הנשים קיבלו יותר תרופות סדטיביות. מחקר שבחן טיפול בכאב בטן חריף במיון, והראה שכאשר השוו גברים ונשים עם רמות כאב דומות, גברים קיבלו יותר אנלגטיקה ובפרט, יותר אופיאטים. בנוסף, גברים בממוצע קיבלו טיפול מהר יותר מנשים.
מחקרים רבים השוו בין סף הכאב והתגובה לו בהקשר מגדרי. במרבית הניסויים המסקנה הייתה שלגברים סף כאב גבוה יותר, כלומר הם מתחילים לדווח על כאב בגירוי עצמתי יותר. בנוסף, גברים הראו סיבולת גבוהה יותר לכאב. מחקר שבדק את התגובה לכאב לאחר מריחה של קפסאיצין (המולקולה האחראית לחריפותם של פלפלים) על העור, מצא כי למרות שנשים דווחו על כאב משמעותי יותר, גברים דווחו על חרדה גבוהה יותר סביב הכאב. מספר מחקרים גם הראו שלמין הבודק ישנה השפעה על סף, תפיסת או הסיבולת לכאב.
מה גורם להבדלים האלה? כצפוי, התשובה לשאלה זו מורכבת וכוללת היבטים ביולוגים, פסיכולוגיים וסוציאלים.
״הכל בראש שלך?״
אולי לא הכל, אבל קצת, כן. מספר מחקרים הראו הבדל בתשדורת העצבית וכן הפעלה שונה של אזורים במח בתגובה לכאב אצל נשים לעומת גברים.
אחד ההבדלים הבולטים בין המינים הוא ההבדל ההורמונלי. בעוד לטסטוסטרון והורמונים גבריים נוספים אפקט מפחית כאב, להורמונים ה״נשיים״ כמו אסטרוגן
ופרוגסטרון - ישנן תכונות הן המגבירות הן המפחיתות כאב. אוסקסיטוצין למשל, הורמון המופרש בין השאר סביב הלידה, ידוע כבעל אפקט אנלגטי ברמת חוט השדרה ועצבים פריפריים. עדויות נוספות להשפעה הורמונלית על כאב עולות ממחקרים אשר הראו הבדל בסף הכאב וברמות כאב לאחר ניתוח כתלות בשלב במחזור הנשי והציעו לשקול לקבוע ניתוחים אלקטיביים בשלב מסויים של המחזור. טיפול הורמונלי גם הוא משפיע, כפי שנראה במחקרים אשר הראו שינוי בכאב במטופלים טרנסג׳נדרים לפני ואחרי טיפול הורמונלי ואילו טיפול בגלולות למניעת הריון עם מינון נמוך של טסטוסטרון גורם הפעלה של אזורים מדכאי כאב במח.
התגובה לתרופות אנלגטיות גם היא שונה, הן במינון הגבוה יותר הנדרש לגברים והן בריבוי תופעות הלוואי הנגרמות לנשים.
״איפה זה פוגש אותך?״
אין ספק שגברים ונשים מתמודדים אחרת עם כאב. אחד ממנגנוני ההתמודדות עם כאב היא קטסטרופיזיה, כלומר העצמת הכאב, עיסוק מחשבתי בו ותחושת חוסר אוניםאל מול הכאב. נשים נוטות יותר לקטסטרופיזציה, וכתוצאה מכך סובלות גם ממגבלה ונכות משמעותיות יותר בהנתן כאב. נשים סובלות יותר מתופעות של דיכאון וחרדה, הידועות כמגבירות כאב. מאידך, נשים פיתחו גם מנגנוני התמודדות חברתיים עם כאב - שפה, הבעת רגשות, מעגלי תמיכה וסיוע הדדי. גברים לעומת זאת מתמודדים בעזרת הדחקה והסחות דעת, מדווחים פחות על כאב ומייחסים לו משמעות פחותה.
כאב הוא עניין מגדרי, ומושפע מהתפיסות שלנו של תכונות ״גבריות״ או ״נשיות״. כחברה, אנו מקבלים כאב אצל נשים, אך מצפים מגברים להיות חזקים. תהיה גבר!
בצעירותנו, אחי ואני שנינו התחרנו בקרבות קרטה ואיגרוף תאילנדי. ההורים שלי היו מגיעים לראות את אחי בזירה, אבל בקרבות שלי נשארו בבית. כנראה שלא כל כך נעים לראות את הבת שלך חוטפת אגרופים, אבל היי, הם גם פספסו אותי מנצחת בנוק אאוט… 💪
מחקר שבוצע באוניברסיטת תל אביב, בחן את השפעת התפקיד המגדרי על רגישות וסיבולת לכאב. ככלל, רוב הנבדקים חשבו שסף הכאב שלהם גבוה ביחס לבני מינם,ושסף הכאב של גברים גבוה יותר. כשהסתכלו על הסיבולת לכאב, בעוד גברים האמינו כי יעמדו בכאב משמעותי יותר מנבדקים אחרים, נשים האמינו שהן עמידות פחות מנשים אחרות וגברים בכלל. השפעה תרבותית? כאשר השוו את התוצאות לנחקרים אמריקאיים, נראה שגם הנשים וגם הגברים הישראלים אימצו תכונות מאצ׳ואיסטיות יותר - כלומר האמינו שסף הכאב והסיבולת שלהם גבוהים יותר ביחס לאחרים. מה קרה בפועל? סף הכאב היה דומה בין גברים ונשים, אך גברים הראו סבילות גבוהה יותר לגירוי מכאיב וגברים שחשבו שהם יותר מאצ׳ואיסטים נטו לסבול כאב רב יותר. מחקר אחר הראה קורלציה בין תפיסה עצמית ״גברית״ יותר ובין נכונות להתנדב למחקרים מכאיבים.
בשורה התחתונה, הבנה עמוקה יותר של מנגוני הולכת כאב, השפעות הורמונליות ופרמקולוגיות וכן התמודדות עם כאב, תאפשר לנו לעריך ולטפל בצורה טובה ומותאמת אישית. ניכר הצורך בהתאמת שיטות המחקר, הכללה של אוכלוסיות מיוצגות פחות ואף התאמת המחקרים על נשים לגיל ושלבים מסויימים במחזור הנשי.
כמו כן עולה הצורך בהתייחסות לתפיסה המגדרית ולאו דווקא למין הביולוגי. אז האם לנו זה כואב יותר? נראה שכן. אבל כל עוד גברים לא ילדו ונשים לא יחלו
בשפעת גברית - כנראה שלא נדע.
כתבה- ד״ר שני גלוסקה, בוגרת תכנית MD/PhD באוניברסיטת תל אביב, בעלת דוקטורט בנוירוביולוגיה מולקולרית. מתמחה בהרדמה וטיפול נמרץ בבית החולים איכילוב, חובבת ספורט כואב ולא תמצאו אצלה אקמול בבית.
