top of page

מחלות אוטואימוניות, מין ומגדר


אוטואימוניות היא תופעה מורכבת ורבת פנים המתרחשת כאשר מערכת החיסון תוקפת בטעות את התאים והרקמות של הגוף עצמו. המנגנונים הגורמים למחלות אוטואימוניות לצערנו אינם מובנים במלואם, אך ברור לכל מי שעוסק בתחום כי קיימים הבדלים ניכרים בשכיחות, בחומרה ובביטוי של מחלות אוטואימוניות בין גברים לנשים. השוני הזה נובע משילובם של מספר מערכות כולל גנטיקה, הורמונים וגורמים סביבתיים המשפיעים על כלל המחלות האוטואימוניות. בפוסט הזה אנסה לסקור באופן מתומצת את הגורמים הבולטים הגורמים להבדלים אלו.

מחלות אוטואימוניות הן קבוצה מגוונת והטרוגנית, כאשר 78% מהסובלות ממחלות אלו הן נשים. כלומר, נשים מושפעות באופן לא פרופורציונלי ממחלות אוטואימוניות. דבר זה, מעלה שאלות לגבי תפקידם של גורמים ספציפיים למין בהתפתחות והתקדמות של מחלות אלו. ידוע מחלות אוטואימוניות שונות משפיעות בעיקר על מין אחד על פני מגדר אחר. לדוגמה, מחלות אוטואימוניות של בלוטת התריס כמו Hashimoto's thyroiditis ו- Graves's disease שכיחות יותר בנשים, בעוד Ankylosing spondylitis, שכיחה יותר בקרב גברים. דפוסי תחלואה הספציפיים למגדר מצביעים על כך שקיימים מנגנונים בסיסיים ייחודיים התורמים לאוטואימוניות בכל מגדר.

גורם בולט התורם להטיה המגדרית באוטואימוניות הינם הורמוני המין, במיוחד אסטרוגן וטסטוסטרון. להורמונים אלו תפקיד מכריע בוויסות מערכת החיסון, המשפיע על הפעלתם ותפקודם של תאי החיסון. אסטרוגן, הוכח כמשפר היבטים מסוימים של התגובה החיסונית, דבר שיכול לתרום לסיכון מוגבר לאוטואימונית אצל נשים. מצד שני, נראה כי לטסטוסטרון יש דווקא השפעות מדכאות עוררות של מערכת חיסון, דבר העשוי לספק אפקט מגן מפני מחלות אוטואימוניות בגברים.

השפעת הורמוני המין על האוטואימוניות ניכרת בכך שמחלות אוטואימוניות רבות מתפרצות במהלך שנות הרבייה, תקופה המאופיינת בתנודות הורמונליות. דלקת מפרקים שגרונית (RA) ולופוס (SLE) מופיעות או מחמירות לעתים קרובות במהלך ההריון או זמן קצר לאחר הלידה, כאשר רמות האסטרוגן גבוהות. לעומת זאת, מחלות כמו טרשת נפוצה (MS) עשויות להופיע בגיל מאוחר יותר או בחומרה מופחתת אצל גברים, אולי בשל ההשפעות המגנות של הטסטוסטרון.

בנוסף להשפעות הורמונליות, גורמים גנטיים תורמים גם הם להבדלים בין המינים במחלות אוטואימוניות. מחלות אוטואימוניות שונות נקשרו לביטוי גנים ספציפיים, המראים קשר ספציפי למין. לדוגמה, אללים ספציפיים של אנטיגן לויקוציט אנושי (HLA) מעורבים ברגישות למחלות אוטואימוניות, ושכיחותם של אללים אלו משתנים בין גברים לנשים. כמו כן, גנים רבים המצויים בתאחיזה לכרומוזום המין הנקבי X וביניהם CD40L, CXCR, OGT, FOXP3, TLR7, TLR8, IL2RG, BTK, IL9R, ועוד, קשורים לפעילות חיסונית וכפועל יוצא מזה מעורבים במחלות אימוניות. כלומר נטייה גנטית, בשילוב עם השפעות הורמונליות, יוצרת פרופיל סיכון ייחודי לאוטואימוניות בכל מגדר. כמו כן, עוצמת התגובה החיסונית מווסתת על ידי גנים הקשורים למערכת החיסון. מחקרים זיהו שינויים ספציפיים למין בפעילותם של גנים אלו בתאי מערכת החיסון ובייצור ציטוקינים המווסתים את התגובות החיסוניות. הבדלים אלו עשויים לתרום לשונות ברגישות, בחומרה ובתסמינים הקליניים של המחלות בין גברים לנשים.

אפיגנטיקה -מנגנון לוויסות ביטוי של גנים שונים ובפרט השתקה של אחד מכרומוזומי ה-X בנקבות, מעורבת גם היא בביטוי של מחלות אוטואימוניות. מספר מחקרים מעידים שהיכולת להתחמק מהשתקת כרומוזום X, גורמת לביטוי ביתר של גנים האחוזים לכרומוזום זה וגורמים להפעלה ביתר של המערכת האימונית, כתוצאה מכך יכולות להתעורר או להחמיר מחלות אוטואימוניות שונות.

גם לגורמים סביבתים שונים, כמו גם תגובה ללחץ וחרדה השפעות שונות על התפלגות ושכיחות מחלות האוטואימוניות, ואולי ארחיב על נושא זה בפוסט נוסף בעתיד.

כל הגורמים התורמים לכך שנשים עמידות יותר בפני פתוגנים (וירוסים חיידקים וכ') גורמים לכך שנשים מועדות יותר לתחלואה אוטואימונית. הקשר בין אוטואימוניות למגדר הינו מורכב ומרתק, ומדגיש את הצורך בגישה מקיפה ורגישה מגדרית למחקר, אבחון וטיפול. יש לפעול לפענוח המנגנונים המולקולריים והתאיים התורמים לדפוסים ספציפיים למין באוטואימוניות. מול החולים יש להתנהל עם הבנת והכרת ההבדלים המגדריים המעודדים את התלקחות המחלה. ככל שהידע שלנו בתחום זה מעמיק, אנו מתקרבים לפענוח מסתרי האוטואימוניות, ובתקווה שהבנה זו תגרום לשיפור בחייהם של החולים.

נכתב ע"י דר' גלי לרמן מנהלת מדעית של מרכז קולטון לחקר מחלות אוטואימוניות באוניברסיטת ת"א. מנהלת המדיה הדיגיטלית של החברה הישראלית לרפואה מודעת מין ומגדר.



Comments


bottom of page