הכל בראש: הבדלים מוחיים נמצאו בין נשים וגברים עם דכאון

אם אי פעם שמעתן שדכאון "הוא בראש", תדעו שזה נכון. לא כמטאפורה: מחקרים מדגימים שינויים ברקמת המוח ובתפקוד המוחי של א/נשים עם דכאון, ואפילו מזהים הבדלים בין המינים. 

נגה שיפמן שלנו, סטודנטית לרפואה ורכזת איזור צפון במשמרת הצעירה, כותבת במקצועיות ורגישות במסגרת Livriuta לבריאותה لِڤريؤتا.

"דיכאון" הפכה למילה שגורה במיינסטרים, עם משמעויות רבות כחלק מהדיבור היום יומי. היא מילה שנוגעת למצבים של עצב, של סיטואציות לא נעימות שנכפות עלינו, של כעס ושל אכזבה. עם זאת, יש לזכור כי דיכאון במובן הרפואי, או "דיכאון מג'ורי" (Major Depression Disorder, MDD) היא ההפרעה הנפשית הנפוצה בעולם.

על פי נתוני ארגון הבריאות העולמי מ-2016 ישנם 268 מיליון אנשים בעולם הסובלים מדיכאון: 3% מאוכלוסיית הגברים בעולם ו-4.5% מאוכלוסיית הנשים. על פי דו"ח זה, נשים לוקות בדיכאון מג'ורי יותר מאשר גברים, בכל מדינה בעולם ללא יוצאת מן הכלל. מבחינת מאפיינים קליניים ידוע כי בקרב נשים קיים סיכוי גבוה פי 4 לדיכאון "אטיפי" (לא טיפוסי), המתאפיין בשינה מרובה ובעליה במשקל, בניגוד לדיכאון ה"קלאסי" הכולל נדודי שינה וחוסר תיאבון. יש לציין כי הסימפטומים הרגשיים של דיכאון בקרב גברים עלולים אף הם להיות "אטיפיים" ולכלול כעס, התקפי זעם, וצריכת אלכוהול, בניגוד לנשים אשר אצלם הביטוי הרגשי "קלאסי" יותר ומלווה בעצב ובכי.

מחקרים רבים שאפו להוציא לאור את הסיבות הביולוגיות להווצרות דיכאון מג'ורי, ובעזרתם קמו תיאוריות רבות בנושא. אולם, רק בשנים האחרונות החלו חוקרים וחוקרות לצלול לתוך ההבדלים הביולוגיים תלויי המין והמגדר שיתכן ויספקו הסברים לשונות המתוארת מעלה.

דיכאון, גנטיקה, ונתיחה שלאחר המוות

שני מחקרים שפורסמו בשנת 2018, אחד מהם בעיתון Nature הנחשק, מצאו הבדלים מוחיים בין גברים ונשים שלקו בדיכאון, באמצעות חקירת רקמת מוח שנלקחה בנתיחה שלאחר המוות. החוקרים השתמשו בשיטות מולקולריות וגילו כי במוחות של אנשים בריאים ביטוי הגנים היה זהה בין גברים ונשים. עם זאת, כשבדקו את אותם הגנים בדגימות המוחות של אנשים שלקו בדיכאון, ראו כי כמעט ולא היו איזורים דומים בין המינים, ויותר מכך – הם היו הפוכים! נמצא כי ביטוי של גנים שקשורים לפעילות סינפטית (פעילות חשמלית של תקשורת בין תאי מוח) היתה מוחלשת בגברים אך מוגברת בנשים. בנוסף, גנים של מערכת החיסון היו מוגברים בגברים ומוחלשים בנשים. לא ברור אם המנגנונים השונים הללו הם שגורמים לשונות בסימפטומים, אך החוקרים הציעו לחקור את ההשפעה של תרופות נוגדות דלקת על דיכאון, למשל במי שנוטל/ת טיפול לדלקת פרקים. תוצאות אלו מחזקות את ההנחה שיש משמעות למין הביולוגי במנגנון היצירה של דכאון, ושאולי יהיה בעתיד מקום להתאים טיפול לפי מין.

בין גלי מוח להורמונים

ההבדלים בנתיחה הם לא היחידים שתוארו. מאמר סקירה שהתפרסם לאחרונה השווה את המעגלים החשמליים הנוצרים בין איזורים שונים במוח של נשים ושל גברים עם דכאון. ידוע כי שינויים במעגלים אלו תורמים להווצרות של הפרעות נוירו-פסיכיאטריות, וניתן לחקור אותם על ידי שימוש בבדיקת EEG שמדגימה את גלי המוח. הבדלים בגלי המוח אכן נמצאו, ואף נמצא קשר בין המאפיינים השונים של גלי המוח לחומרת הדיכאון. בנוסף, אפיון גלי המוח נמצא קשור לתגובתיות לתרופות אנטי-דיכאוניות, דבר שמחזק את המחשבה על טיפול תרופתי מותאם למין. אחד ההסברים לשונות שנמצאה, הוא שגלי המוח מושפעים על ידי הורמונים:

להורמונים שחלתיים יש אפקט מגן בפני דיכאון, וזו כנראה אחת הסיבות שהסיכון לדיכאון עולה לאחר המנופאוזה. כנראה שלתנודות ההורמונליות במהלך החודש, ולאורך חיי האשה, יש גם תרומה לסיכון הגבוה יותר של נשים לדכאון. גם לטסטוסטרון יש אפקט מגן כנגד דיכאון, ויתכן שבשל רמה יחסית קבועה שלו לאורך החיים, גברים יותר מוגנים מדיכאון. חשוב לציין שלמרות התנודות ההורמונליות, רוב הנשים לא יפתחו דיכאון מג'ורי; מנגד, גברים מפתחים דיכאון מג'ורי למרות הרמה הקבועה יחסית של טסטוסטרון. מכאן נובע כי קיימים גורמים נוספים שאינם הורמונליים שתורמים או מגנים מדכאון.

דיכאון בקשת המגדרית

טיפול לדיכאון מג'ורי באופן תואם מין ומגדר נחוץ לאורך כל הקשת המגדרית. במחקר שבדק מטופלים טרנסג'נדרים נמצא כי בנשים טרנסג'נדריות (Male to Female – MTF) שנוטלות טיפול הורמונלי נוגד-אנדרוגנים שסותר הורמונים זכריים היתה ירידה בקולטנים לסרוטונין במוח, בעוד שבגברים טרנסג'נדרים (Female to Male – FTM) שנוטלים את ההורמון הזכרי טסטוסטרון היתה עליה בקולטנים אלו. סרוטונין הוא המוליך העצבי המשפיע ביותר על דיכאון, והוא היעד של רבות מהתרופות האנטי דיכאוניות. הממצאים הללו תומכים בכך שצריך להכניס את המין, המגדר והטיפול ההורמונלי כשיקול בזמן הטיפול בדכאון.

הדרך עוד ארוכה, מחקרי המשך ומחקרים נוספים נחוצים, ונדמה כי אנו נוגעים רק בקצה הקרחון של רפואה מותאמת אישית; מהראיות המועטות שקיימות נראה כי נדרש מהקהילה הרפואית לפעול לאבחון וטיפול מותאם מין ומגדר גם בדיכאון מג'ורי.